חזון בית הספר וערכיו

בגיל 13 קיבלתי ספר במתנה: ‘המאה העשרים בתמונות’. אני זוכר את עצמי עובר שנה שנה, שוב ושוב, קורא ורואה את האירועים ההיסטוריים ומדמיין אותם. לאורך הילדות שלי קראתי בעיקר ספרי פרוזה היסטוריים, אלו שחוברו על ידי דבורה עומר ואסתר שטרייט וורצל. אמנם אהבתי היסטוריה אבל לא חשבתי שאעסוק בזה בחיים הבוגרים, ולאחר השירות הצבאי נסעתי לדרום אמריקה בידיעה שכשאחזור אלמד משפטים כמו כל בני משפחתי. למרות ידיעה זו מצאתי את עצמי כותב ביומן המסע שלי שאני מקווה שיהיה לי את האומץ ללמוד היסטוריה. מפגש מקרי בארגנטינה עזר לי לגבש את ההחלטה ונרשמתי ללמוד היסטוריה באוניברסיטה העברית, שם גם עשיתי את התואר השני שלי בנושא “הפספורט הפלשתינאי – עיצובו והשפעתו אל הדרכון הארצישראלי בתקופת המנדט”. בנוסף לעניין שלי בהיסטוריה, תמיד אהבתי פוליטיקה. אני זוכר את העימות בין שמיר ופרס ב-1988 כשהייתי תלמיד בביה”ס היסודי, ואת מערכות הבחירות ב-1992 ו-1996 כשהייתי תלמיד בתיכון. עד היום שמורות אצלי בארון כרזות בחירות מאותה תקופה. גם האטלס ששימש אותי בשיעורי גיאוגרפיה נמצא אצלי היום במשרד, והוא מלא במדבקות של מפלגות שונות. כשהייתי קטן אני זוכר שאמא שלי שאלה אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, ועניתי לה שאני רוצה להיות ראש ממשלה