דבר מנהל בית הספר

ארז הקר

בגיל 13 קיבלתי ספר במתנה: 'המאה העשרים בתמונות'. אני זוכר את עצמי עובר שנה שנה, שוב ושוב, קורא ורואה את האירועים ההיסטוריים ומדמיין אותם. לאורך הילדות שלי קראתי בעיקר ספרי פרוזה היסטוריים, אלו שחוברו על ידי דבורה עומר ואסתר שטרייט וורצל. אמנם אהבתי היסטוריה אבל לא חשבתי שאעסוק בזה בחיים הבוגרים, ולאחר השירות הצבאי נסעתי לדרום אמריקה בידיעה שכשאחזור אלמד משפטים כמו כל בני משפחתי. למרות ידיעה זו מצאתי את עצמי כותב ביומן המסע שלי שאני מקווה שיהיה לי את האומץ ללמוד היסטוריה. מפגש מקרי בארגנטינה עזר לי לגבש את ההחלטה ונרשמתי ללמוד היסטוריה באוניברסיטה העברית, שם גם עשיתי את התואר השני שלי בנושא "הפספורט הפלשתינאי – עיצובו והשפעתו אל הדרכון הארצישראלי בתקופת המנדט".

בנוסף לעניין שלי בהיסטוריה, תמיד אהבתי פוליטיקה. אני זוכר את העימות בין שמיר ופרס ב-1988 כשהייתי תלמיד בביה"ס היסודי, ואת מערכות הבחירות ב-1992 ו-1996 כשהייתי תלמיד בתיכון. עד היום שמורות אצלי בארון כרזות בחירות מאותה תקופה. גם האטלס ששימש אותי בשיעורי גיאוגרפיה נמצא אצלי היום במשרד, והוא מלא במדבקות של מפלגות שונות. כשהייתי קטן אני זוכר שאמא שלי שאלה אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, ועניתי לה שאני רוצה להיות ראש ממשלה.

מגיל 16 אני עוסק בהדרכה ובחינוך. בהתחלה בתנועת הצופים ובשבט מודיעין בירושלים: מדריך בנות ו', רשג"ד ח' ומרכז צעיר. לאחר שנה בצבא כחוקר מצ"ח, עברתי להדריך את קורס מצ"ח, והעבודה שלי בתור סטודנט, במקביל להיותי עוזר מחקר במכון ליהדות זמננו, הייתה הדרכה במרכזים הלימודיים לאזרחות ודמוקרטיה, ובשלב מסוים אף ריכוז הפעילות של מרכזים אלו בבית המשפט העליון.

אם כך, היסטוריה, פוליטיקה (אזרחות) וחינוך תמיד היו חלק מחיי, והם כאלה גם עכשיו. אני אוהב ללמד היסטוריה, מאמין שחשוב ללמד אזרחות, וכבר שלוש עשרה שנים עובד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה, שנים בהן הייתי מורה, מחנך כיתה בכל אחת מהשכבות, רכז שכבה, רכז מקצוע, מנהל חטיבת הביניים, מנהל החטיבה העליונה ומתחילת שנה זו, מנהל בית הספר.

לפני כשנה זכיתי במכרז לניהול בית הספר. היום בו התקיים הריאיון היה יום מאוד מרגש עבורי. אני זוכר אותו לפרטי פרטים: את הטיולים הרגליים שעשיתי בבוקר הריאיון כדי להירגע ולחשוב, את מה שלבשתי וכמובן את הריאיון עצמו. מבחינתי זהו תפקיד חיים. לפני שש שנים עשיתי קורס ניהול של "אבני ראשה". הם ביקשו מכל אחד מאיתנו לעמוד ולהגיד "בעוד שנתיים אני אהיה מנהל בית הספר", מתוך רצון לעודד את המוכוונות שלנו להיות מנהלים. אני זוכר שזו הייתה הפעם הראשונה שהוצאתי מהפה את המילים "אני אהיה מנהל התיכון ליד האוניברסיטה". זה ריגש אותי אז. זה מרגש אותי גם היום. 

 

ארז הקר, מנהל בית הספר

התיכון ליד האוניברסיטה נוסד לפני 85 שנים על ידי החוג לחינוך של האוניברסיטה העברית ומטרתו הייתה לשמש מעבדה פדגוגית למורים ולסטודנטים לחינוך. כמו כן, כבר בראשיתו בית הספר נתן מענה לתלמידים מצטיינים בירושלים. שני מאפיינים אלו, הפיתוח הפדגוגי, והמענה לאוכלוסייה ייחודית של תלמידים, קיימים מאז ועד היום. יחד עם זאת, האתגר בהמשך פיתוח וחדשנות אינו פשוט דווקא בגלל שאנחנו בית ספר ותיק ודווקא בגלל שאנחנו בית ספר מצליח. לכן, הקו שאנו מאמינים בו הוא לפתח מבלי להרוס, לשמר מבלי להתנוון.

לבית הספר כמה מטרות מרכזיות שנעות בין המענה האישי שבית הספר נותן לתלמידיו ובין תפקידו החברתי לאור ייחודיותו, כאשר ייחודיות בית הספר באה לידי ביטוי כמעט בכל מובן:

רוב התלמידים מוגדרים על ידי משרד החינוך כתלמידים מחוננים ומצטיינים; תלמידים אלו לומדים בבית הספר במודל משולב וייחודי; בבית הספר מתקיימת תוכנית ייחודית לתלמידי מב"ר שמתחילה כבר בחטיבת הביניים ומאפשרת שילוב עם אוכלוסיית הרוב בשנות התיכון; ישנן ארבע כיתות תקשורת ייחודיות שנותנות מענה כפול לתלמידים מחוננים שנמצאים על הרצף האוטיסטי; בית הספר הינו חברה לתועלת הציבור, עובדה שמאפשרת מידה רבה של אוטונומיה מחד גיסא ואחריות פדגוגית, ניהולית וכלכלית מאידך גיסא;  ובבית הספר מתקיימות תוכניות לימוד ייחודיות במספר רב של מקצועות בחטיבת הביניים ובתיכון, לרבות מקצועות בחירה וחובה לבגרות; ועוד.

עלינו לשאול כל הזמן מהי ההצדקה לקיומה של הייחודיות הזו ומהן המטרות העומדות בבסיסה. ניתן לסכם את מטרותיו של בית הספר כך:

בית הספר משמש מרחב להתפתחות אישית לתלמידים מחוננים ומצטיינים ואוכלוסיות נוספות מכל חלקי החברה הישראלית בירושלים וסביבתה, תוך מתן מענה פדגוגי, רגשי וחברתי לאוכלוסיות אלו; מטפח עתודה מנהיגותית בחברה דמוקרטית; ומהווה מודל לחיקוי במערכת החינוך בפרט ובחברה בכלל.

הצורך בהתאמה מתמדת לצרכים של אוכלוסיית התלמידים הייחודית של בית הספר מחייב תהליכים שיטתיים של פיתוח פדגוגי ותוכניות חדשניות, במקביל למתן מענה לתהליכי רכישת מיומנויות הלימוד הנדרשים מכל בית ספר לאור אתגרי החברה והטכנולוגיה במאה ה-21.

התאמה זו באה לידי ביטוי בעיקר בפיתוח ובעיצוב תוכניות לימוד ייחודיות על ידי צוותי המורים, ששמות דגש על בחירה, חשיבה ביקורתית, העמקה והעשרה; חקר פתוח ולמידה עצמאית; תהליכי חשיבה וביטוי יצירתיים.

חובתנו כמחנכים של קבוצה מובילה בחברה הישראלית היא לפתח בקרב התלמידים והתלמידות, כיחידים וכקבוצה, תחושת הזדהות ומחויבות חברתית. אנו שואפים לראות את בוגרינו ממלאים את שדרות המנהיגות בתחומים שונים של הציבוריות הישראלית כשהם מחויבים להשפיע לטובה על החברה מעמדותיהם העתידיות וכאזרחים פעילים וביקורתיים בחברה דמוקרטית. בניית המנהיגות העתידית איננה מסתכמת רק במיצוי היכולות של התלמידים המצטיינים או בפיתוח מיומנויות שיאפשרו להם להתנהל בעולם האזרחי. בניית מנהיגות משמעותית מחייבת חשיפה מעמיקה של התלמידים לחברה הישראלית, כך שבוגרינו יכירו ויבינו את הסוגיות המדיניות, החברתיות, התרבותיות והכלכליות שאיתן מתמודדת המדינה, ויפגשו עם מגוון האוכלוסיות והזהויות שלה. חינוך למנהיגות מחייב אותנו, בבית הספר, לשלב במקצועות הלימוד ובמסגרת התכנית החברתית עיסוק בתכנים פוליטיים, חברתיים ואקטואליים, מעוררי מחלוקות ככל שיהיו.

ולסיום, מעמדו של בית הספר כאחד מבתי הספר המובילים במערכת החינוך בארץ, מאפשר ומחייב תיעוד והפצה של שיטותיו ותכניותיו לקהל גדול של מורים ואנשי חינוך. בנוסף, מעמדו של בית הספר והיותו מוסד משפיע בחברה מחייב אותנו להשמיע את קולנו הערכי ולשמש דוגמא כלפי חוץ, בפורומים שונים ובמדיות שונות, לא רק בסוגיות פדגוגיות צרות אלא גם בסוגיות החינוכיות, החברתיות והאידאולוגיות הרלוונטיות לסדר היום.